בלוג

כפי שמבט חטוף בפוסטים בבלוג הזה יראה היטב, אני אוהב את The West Wing, סדרת הטלוויזיה המופתית של ארון סורקין על המתרחש באגף המערבי של הבית הלבן. הסדרה הזו נותנת הצצה אל מאחורי הקלעים של הפוליטיקה ברמה הגבוהה ביותר – נשיא ארה”ב והסובבים אותו – ברמה שגם עובדי הבית הלבן הגדירו בתור מציאותית (“מלבד אינספור רגעים משעממים”). בדרך, הסדרה גם משמשת בתור קורס מזורז (טוב, לא מזורז, ב-40 דקות לפרק על פני יותר מ-150) לפוליטיקה שמאלנית, ונוגעת בהרבה נקודות מפתח באידיאולוגיה הפרוגרסיבית ובשאלות שמסביבן. וכמובן, היא עושה את זה בצורה שנונה וכיפית (אם כי, למי שלא מכיר מושגי מפתח בתחילת הסדרה, דברים עלולים לקרות מהר מדי).

מאז שראיתי את הסדרה לראשונה לפני כשנתיים, חיפשתי משהו דומה: הצצות נוספות אל תוך עולם הפוליטיקה, בצורה דרמטית ומשעשעת. ספרים וסרטים על העולם האמיתי מספקים תמורה מאד שונה (כשראיתי את Recount בעיקר התבאסתי מזה שזה פשוט סיפור עצוב), ולמרות שקראתי הרבה מהם, זה פשוט לא לוחץ על אותם כפתורים (אם כי, יש לציין, עונות 6-7 של הבית הלבן, למרות שטוענים שהן איומות, הרגישו לי כמו הסרטה של The Audacity to Win מהרבה בחינות ובהתאם היו כיפיות).

אז אני נשאר עם סרטים וסדרות שנהגו במוחם הקודח של תסריטאים. אין המון סרטים על פוליטיקה – כלומר, ממש על מאחורי הקלעים של הפוליטיקה – שעשויים טוב. יש את לכשכש בכלב, אבל הוא כמובן סאטירי, ולפי יותר מדי מקורות פולישוק קרוב מדי למציאות מכדי להיות מספק. אני חושב שאחרי כל זה מאד ברור למה התלהבתי כשראיתי את הטריילר של “משחקי שלטון” (אגב, תרגום ממש ממש מעאפן).

צפיתי ב”משחקי שלטון” אתמול, אחרי הרבה המתנה (לא מוקרן בירושלים בימינו) ביחד עם חברי הטוב עמית. לא מדובר ביצירת מופת, אם כי אי אפשר לומר שלא היה כיף. ריאן גוזלינג (הוא פשוט בכל הסרטים בזמן האחרון, שמתם לב?) משחק לא רע, וגם שאר הקאסט עושה עבודה טובה. אז זו לא אשמתם שהסרט לא ממריא.

הבעיה היא שהסרט בנאלי. הוא לא עושה שום דבר יוצא דופן. יועץ פוליטי צעיר נחשף לכך שהעולם הפוליטי מלא בחרא. וואו. מפתיע. זה בכלל לא תואם במאה אחוז את התפיסה של כולם על פוליטיקאים. אני גם בטוח שלא היו סרטים אחרים על זה. נו באמת. גם הטיפול בנושא הזה לא נעשה טוב – “הסמויה”, בעונות השלישית והרביעית שלה, התעסקה בפוליטיקה מלוכלכת בצורה מעניינת. יש רגעים בעונות האחרונות של הבית הלבן שמציגות דילמות בסגנון “ללכלך או לא ללכלך” בצורה מאד מציאותית. “משחקי שלטון” עושה את זה בצורה די צפויה.

אפשר לטעון שזה בעצם סרט על היועץ שמשחק ריאן גוזלינג – וזה אכן נכון. אבל בתור כזה הוא לא מעניין מבחינה פוליטית. לדמות של גוזלינג קורים דברים לא טובים והוא עומד בפני דילמות מכל מיני סוגים, אבל מלבד כמה דקות בסרט אין שום נגיעה במכרה הזהב החבוי של סיפורים על יועצים פוליטיים: הקונפליקט שבין הנאמנות למועמד לבין השאיפות האישיות. הקונפליקט הזה הוא קונפליקט שנעדר לחלוטין מ”הבית הלבן” (כל היועצים שם הם פרגונים של אידיאולוגיה ונקיון כפיים), ומרוב שאר הסרטים והסדרות המתאימים, למרות שהוא קונפליקט מרתק שמהווה חלק חשוב באיך שהחלטות מתקבלות בדרגים הגבוהים ביותר של כל מדינה (וצריך רק להתחיל לקרוא את “Confidence Men“, ספר-צהובון על ממשל אובמה, כדי להבין עד כמה).

זה קונפליקט שלא צריך סקנדל מטורף כדי להתפרץ – הוא קיים שם ביום יום. אבל דמותו של גוזלינג נדחפת אליו בעל כורחה, ובכך אוטומטית מוציאה ממנו את העוקץ. הוא עושה את מה שהוא חייב לעשות, ולא מתחבט כראוי עם בחירות קשות. לא שהקונפליקט הזה לא קיים – הוא קיים אצל דמויות אחרות, שביניהן דמותו של גוזלינג נזרקת הלוך ושוב. אבל הדמויות האלה הן אנטגוניסטיות במהותן עבור הצופה, ואין עיסוק אמיתי בשאלה הזו: למה אני פה? רק בגלל שאני מאמין במטרה, או בגלל שיש לי שאיפות מסוימות?

במקום עיסוק בשאלה הזו – או בעצם, כל שאלה אחרת; זו פשוט כל כך קרובה לסרט שעצוב שהיא לא באמת קיבלה מקום – אנחנו מקבלים מותחן עם תפאורה פוליטית. מותחן שבאמת יוצר מתח, עם משחק טוב, אבל בלי חשיבות אמיתית לכך שמדובר בעולם הפוליטיקה. בסופו של דבר זה סרט פופקורן, ולא משהו שיכול לספק אנשים שהתרגלו לסטנדרט של “הבית הלבן” – אם כי, תכלס, מעטים הדברים שעומדים בסטנדרט הזה.

בקיצור, אני עדיין מחפש את הדבר הבא בתחום – משהו שיזריק חיים לז’אנר של סרטי/סדרות פוליטיקה. אם מישהו שומע על כזה, עדכנו אותי!